א,א הנוטע לסייג ולקורות, פטור מן העורלה. רבי יוסי אומר, אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג--הפנימי חייב, והחיצון פטור.
א,ב עת שבאו אבותינו לארץ, ומצאו נטוע--פטור; נטעו--אף על פי שלא כבשו, חייב. הנוטע לרבים, חייב; רבי יהודה פוטר. הנוטע ברשות הרבים, והנוכרי שנטע, והגזלן שנטע, והנוטע בספינה, והעולה מאליו--חייב בעורלה.
א,ג אילן שנעקר והסלע עימו, שטפו נהר והסלע עימו--אם יכול לחיות, פטור; ואם לאו, חייב. נעקר הסלע מצידו, או זיעזעתו המחרשה, או שזיעזעו ועשאו בעפר--אם יכול לחיות, פטור; ואם לאו, חייב.
א,ד אילן שנעקר, ונשתייר בו שורש--פטור. כמה יהא בשורש--רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא, כמחט של מיתון.
א,ה אילן שנעקר ובו בריכה, והוא חייה ממנה--חזרה הזקנה להיות כבריכה. הבריכה שנה אחר שנה, ונפסקה--מונה משעה שנפסקה. סיפוק גפנים, סיפוק על גבי סיפוק--אף על פי שהבריכה בארץ, מותר. רבי מאיר אומר, מקום שכוחה יפה, מותר; מקום שכוחה רע, אסור. וכן בריכה שנפסקה, והיא מלאה פירות--אם הוסיף במאתיים, אסור.
א,ו נטיעה של עורלה ושל כלאי הכרם, שנתערבו בנטיעות--הרי זה לא ילקוט; ואם לקט--יעלו באחד ומאתיים, ובלבד שלא יתכוון וילקוט. רבי יוסי אומר, אף יתכוון וילקוט, ויעלו באחד ומאתיים.
א,ז העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר--מותרין בעורלה וברבעי ובנזיר, ואסורין באשרה. רבי יוסי אומר, הסמדר אסור, מפני שהוא פרי. רבי אליעזר אומר, אף המעמיד בסרף העורלה, אסור. אמר רבי יהושוע, שמעתי בפירוש, שהמעמיד בסרף העלין, ובסרף העיקרין--מותר; בסרף הפגין--אסור, מפני שהוא פרי.
א,ח הענקוקלות והחרצנין והזוגין והתמד שלהן, קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזין והגלעינין--אסורין בעורלה ובאשרה ובנזיר, ומותרין ברבעי. והנובלות, כולן אסורות.
א,ט רבי יוסי אומר, נוטעין ייחור של עורלה; ואין נוטעין אגוז של עורלה, מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין כפנייות של עורלה.
ב,א תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי, החלה, והביכורים--עולין באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים. העורלה וכלאי הכרם--עולין באחד ומאתיים, ומצטרפין זה עם זה, ואינו צריך להרים. רבי שמעון אומר, אינן מצטרפין; רבי אלעזר אומר, מצטרפין בנותן טעם, אבל לא לאסור.
ב,ב התרומה מעלה את העורלה, והעורלה את התרומה. כיצד: סאה תרומה שנפלה למאה, ואחר כך נפלו שלושת קבין עורלה, או שלושת קבין של כלאי הכרם--זו היא שהתרומה מעלה את העורלה, והעורלה את התרומה.
ב,ג העורלה מעלה את הכלאיים, והכלאיים את העורלה, והעורלה את העורלה. כיצד: סאה עורלה שנפלה למאתיים, ואחר כך נפלה סאה ועוד עורלה, או סאה ועוד של כלאי הכרם--זו היא שהעורלה מעלה את הכלאיים, והכלאיים את העורלה, והעורלה את העורלה.
ב,ד כל המחמץ והמתבל מדמע בתרומה, ובעורלה ובכלאי הכרם--אוסר. בית שמאי אומרים, אף מטמא; בית הלל אומרים, לעולם אינו מטמא, עד שיהא בו כביצה.
ב,ה דוסתאי איש כפר יתמה היה מתלמידי בית שמאי, ואמר, שאלתי את שמאי הזקן ואמר, לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה.
ב,ו ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל מדמע להחמיר, מין במינו; להקל ולהחמיר, מין בשאינו מינו. כיצד: שאור של חיטים שנפל לתוך עיסה של חיטים, ויש בו כדי לחמץ--בין שיש בו לעלות באחד ומאה, בין שאין בו לעלות באחד ומאה--אסור; אין בו לעלות באחד ומאה--בין שיש בו כדי לחמץ, בין שאין בו כדי לחמץ--אסור.
ב,ז להקל ולהחמיר, מין בשאינו מינו, כיצד: גריסין שנתבשלו עם העדשים, ויש בהן בנותן טעם--בין שיש בהן לעלות באחד ומאה, ובין שאין בהן לעלות באחד ומאה--אסור; אין בהן בנותן טעם--בין שיש בהן לעלות באחד ומאה, ובין שאין בהן לעלות באחד ומאה--מותר.
ב,ח שאור של חולין שנפל לתוך עיסת חולין, ויש בו כדי לחמץ, ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ--אסור.
ב,ט שאור של חולין שנפל לתוך עיסה, וחימצה, ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ--אסור; ורבי שמעון מתיר.
ב,י תבלין--שניים שלושה שמות ממין אחד, או שלושה--אסור, ומצטרפין. רבי שמעון אומר, שני שמות ממין אחד, או שני מינין משם אחד--אינן מצטרפין.
ב,יא שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו--רבי אליעזר אומר, אחר האחרון אני בא; וחכמים אומרים, כיון שנפל איסור בין בתחילה בין בסוף--לעולם אינו אוסר, עד שיהא בו כדי לחמץ.
ב,יב יועזר איש הבירה היה מתלמידי בית שמאי, ואמר, שאלתי את רבן גמליאל הזקן שהיה עומד בשער המזרח, ואמר, לעולם אינו אוסר, עד שיהא בו כדי לחמץ.
ב,יג כלים שסכן בשמן טמא, וחזר וסכן בשמן טהור, או שסכן בשמן טהור, וחזר וסכן בשמן טמא--רבי אליעזר אומר, אחר הראשון אני בא; וחכמים אומרים, אחר האחרון.
ב,יד שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, נצטרפו וחימצו--אסור לזרים, ומותר לכוהנים; רבי שמעון מתיר לזרים ולכוהנים.
ב,טו תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך קדירה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל, ונצטרפו ותיבלו--אסור לזרים, ומותר לכוהנים; רבי שמעון מתיר לזרים ולכוהנים.
ב,טז חתיכה של קודשי קודשים, ושל פיגול, ושל נותר, שנתבשלו עם החתיכות--אסור לזרים, ומותר לכוהנים; רבי שמעון מתיר לזרים ולכוהנים.
ב,יז בשר קודשי קודשים ובשר קודשים קלים, שנתבשלו עם בשר התאווה--אסור לטמאים, ומותר לטהורים.
ג,א בגד שצבעו בקליפי עורלה, יידלק. נתערב באחרים, כולם יידלקו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, יעלה באחד ומאתיים.
ג,ב הצובע מלוא הסיט בקליפי עורלה, וארגו בבגד, ואין ידוע איזה הוא--רבי מאיר אומר, יידלק הבגד; וחכמים אומרים, יעלה באחד ומאתיים.
ג,ג האורג מלוא הסיט מצמר הבכור בבגד, יידלק הבגד; משיער נזיר ומפטר חמור בשק, יידלק השק. ובמוקדשין, מקדשין כל שהן.
ג,ד תבשיל שבישלו בקליפי עורלה, יידלק; נתערב באחרים, יעלה באחד ומאתיים.
ג,ה תנור שהסיקו בקליפי עורלה, ואפה בו את הפת--תידלק הפת; נתערבה באחרות, תעלה באחד ומאתיים.
ג,ו מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם, יידלקו; נתערבו באחרות--כולן יידלקו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, יעלו באחד ומאתיים.
ג,ז שהיה רבי מאיר אומר, את שדרכו למנות, מקדש. וחכמים אומרים, אינו מקדש אלא שישה דברים; רבי עקיבה אומר, שבעה.
ג,ח ואלו הן--אגוזי פרך, ורימוני בדן, וחבייות סתומות, וחולפות תרדין, וקולסי אכרוב, ודלעת יונית; רבי עקיבה אומר, אף כיכרות של בעל הבית. הראוי לעורלה, עורלה; ולכלאי הכרם, כלאי הכרם.
ג,ט [ח] כיצד: נתפצעו האגוזים, נתפרדו הרימונים, נתפתחו החבייות, נתחתכו הדלועים, נתפרסו הכיכרות--יעלו באחד ומאתיים.
ג,י [ט] ספק העורלה--בארץ ישראל אסור, ובסוריה מותר; ובחוצה לארץ יורד ולוקח, ובלבד שלא יראנו לוקט. כרם שהוא נטוע ירק, וירק נמכר חוצה לו--בארץ ישראל אסור, ובסוריה מותר; ובחוצה לארץ יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט ביד. החדש, אסור מן התורה בכל מקום. והעורלה, הלכה. והכלאיים, מדברי סופרים.