א,א בשלושה מקומות הכוהנים שומרין בבית המקדש--בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד. והלויים בעשרים ואחד מקום: חמישה, על חמישה שערי הר הבית; ארבעה, על ארבע פינותיו מתוכו; חמישה, על חמישה שערי העזרה; ארבעה, על ארבע פינותיה מבחוץ; אחד ללשכת הקרבן, ואחד ללשכת הפרוכת, ואחד לאחורי בית הכפורת.
א,ב איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקין לפניו: שכל משמר שאינו עומד, ואומר לו איש הר הבית, שלום עליך; ניכר שהוא ישן--חובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו. והן אומרין, מה קול בעזרה--קול בן לוי לוקה, ובגדיו נשרפים, שישן לו על משמרו. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, פעם אחת מצאו את אחי אימא ישן, ושרפו את כסותו.
א,ג חמישה שערים היו להר הבית: שני שערי חולדה מן הדרום, משמשין כניסה ויציאה; קיפונוס מן המערב, משמש כניסה ויציאה; טדה מן הצפון, לא היה משמש כלום; שער מזרחי, עליו שושן הבירה צורה--שבו כוהן גדול השורף את הפרה, ופרה, וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה.
א,ד שבעה שערים היו בעזרה--שלושה בצפון, ושלושה בדרום, ואחד במזרח: שבדרום, שער הדלק. השני לו, שער הקרבן. השלישי לו, שער המים. שבמזרח, שער ניקנור; ושתי לשכות היו לו, אחת מימינו ואחת משמאלו--אחת לשכת פינחס המלביש, ואחת לשכת בית עושי חביתים. [ה] שבצפון, שער הניצוץ; וכמין אכסדרה היה, ועלייה בנויה על גביו, שהכוהנים שומרים מלמעלן והלויים מלמטן, ופתח היה לו לחיל. השני לו, שער הקרבן. שלישי לו, בית המוקד.
א,ה [ו] ארבע לשכות היו לבית המוקד, כקיטונות פתוחות לטרקלין--שתיים בקודש ושתיים בחול, ובראשן פסיפסין מבדיל בין קודש לחול. ומה היו משמשות: מערבית דרומית, היא הייתה לשכת בית טלה קרבן; דרומית מזרחית, היא הייתה לשכת עושי לחם הפנים; מזרחית צפונית, שבה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששיקצום מלכי יוון; צפונית מערבית, בה יורדין לבית הטבילה.
א,ו [ז] שני שערים היו לו לבית המוקד--אחד פתוח לחיל, ואחד פתוח לעזרה. אמר רבי יהודה, זה הוא שפתוח לעזרה--פשפש קטן היה לו, שבו נכנסין לבלוש את העזרה.
א,ז [ח] בית המוקד--כיפה, ובית גדול היה, ומוקף רובדין של אבן; וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם, ופרחי כהונה איש כסותו בארץ. [ט] ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלה של שיש, וטבעת הייתה קבועה בה, ושלשלת של מפתחות הייתה קבועה בה. הגיע זמן הנעילה--הגביה את הטבלה בטבעת, ונטל את המפתחות מן השלשלת, ונעל הכוהן מבפנים, ובן לוי ישן לו מבחוץ; גמר מלנעול--החזיר את המפתחות לשלשלת, ואת הטבלה למקומה, ונתן כסותו עליה, וישן לו. אירע קרי באחד מהן--יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, במסיבה ההולכת תחת החיל, יוצא והולך לו בטדה.
ב,א הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה--רובו מן הדרום, והשני לו מן המזרח, והשלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב. מקום שהיה רוב מידתו, שם היה רוב תשמישו.
ב,ב כל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל--חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל. מה לך מקיף לשמאל, שאני אבל--השוכן בבית הזה, ינחמך; שאני מנודה--השוכן בבית הזה, ייתן בליבם ויקרבוך, דברי רבי מאיר. אמר לו רבי יוסי, עשיתם כאילו עברו עליו את הדין; אלא השוכן בבית הזה, ייתן בליבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.
ב,ג לפנים ממנו, סורג גבוה עשרה טפחים. ושלוש עשרה פרצות היו בו, שפרצום מלכי יוון; וחזרו וגדרום, וגזרו כנגדן שלוש עשרה השתחוויות. לפנים ממנו, החיל גבוה עשר אמות. ושתים עשרה מעלות היו שם--רום מעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה. וכל המעלות שהיו שם--רום מעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה: חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם--גובהן עשרים אמה, ורוחבן עשר אמות: חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם, היו להם דלתות--חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם, היו להן שקופות--חוץ משער טדה, שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גבי זו. כל השערים שהיו שם, נשתנו להיות של זהב--חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשה בהן נס; ויש אומרין, מפני שנחושתן מצהיב.
ב,ד כל הכתלים שהיו שם, היו גבוהים: חוץ מכותל מזרחי--שהכוהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה, ומתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזית הדם.
ב,ה עזרת הנשים הייתה אורך מאה ושלושים וחמש, על רוחב מאה ושלושים וחמש. וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה, של ארבעים ארבעים אמה; ולא היו מקורות. וכך הן עתידות להיות, שנאמר "ויוציאני, אל החצר החיצונה, ויעבירני, אל ארבעת מקצועי החצר; והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר. בארבעת מקצועות החצר, חצרות קטורות" (יחזקאל מו,כא-כב); ואין "קטורות", אלא שאינן מקורות. ומה היו משמשות: דרומית מזרחית, היא הייתה לשכת הנזירים--ששם הנזירים מבשלין את שלמיהם, ומגלחין את שיערן, ומשליכין תחת הדוד. מזרחית צפונית, היא הייתה לשכת דיר העצים--ששם כוהנים בעלי מומין מתלעים בעצים, שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. צפונית מערבית, היא הייתה לשכת המצורעין. מערבית דרומית, אמר רבי אליעזר בן יעקוב, שכחתי מה הייתה משמשת; אבא שאול אומר, שם היו נותנין יין ושמן, והיא הייתה נקראת לשכת בית שמניה. וחלקה הייתה בראשונה; והקיפוה כצוצטרה--שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן, כדי שלא יהיו מעורבין. וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל מעזרת הנשים, כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים, שעליהם הלויים עומדין בשיר; לא היו תרוטות, אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.
ב,ו ולשכות היו שם תחת עזרת ישראל, פתוחות לעזרת הנשים, ששם הלויים נותנין כינורות ונבלים ומצלתיים וכל כלי שיר. עזרת ישראל הייתה אורך מאה ושלושים וחמש, על רוחב אחת עשרה; וכן עזרת הכוהנים הייתה אורך מאה ושלושים וחמש, על רוחב אחת עשרה. וראשי פסיפסין מבדיל בין עזרת ישראל לעזרת הכוהנים. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, מעלה הייתה וגבוהה אמה, והדוכן נתון עליה, ובה שלוש מעלות של חצי חצי אמה; נמצאת עזרת הכוהנים, גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה. כל העזרה הייתה אורך מאה ושמונים ושבע, על רוחב מאה ושלושים וחמש. ושלוש עשרה השתחוויות היו שם; אבא יוסי בן חנן אומר, כנגד שלושה עשר שערים. שערים דרומיים סמוכין למערב--שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים, שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג; רבי אליעזר בן יעקוב אומר, בו המים המפכים עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. לעומתן בצפון סמוכין למערב--שער יכוניה, שער הקרבן, שער הנשים, שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכוניה, שבו יצא יכוניה בגלותו. שבמזרח, שער ניקנור. ושני פשיפשין היו לו, אחד בימינו ואחד בשמאלו. ושניים במערב, לא היה להם שם.
ג,א המזבח היה שלושים ושתיים, על שלושים ושתיים. עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד; נמצא שלושים על שלושים. עלה חמש וכנס אמה, זה הסובב; נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. מקום הקרנות אמה מזה, ואמה מזה; נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הילוך רגלי הכוהנים, אמה מזה ואמה מזה; נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע, מקום המערכה. אמר רבי יוסי, מתחילה, לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, וכונס ועולה כמידה הזאת--עד שנמצא מקום המערכה, עשרים על עשרים; וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר "והאריאל, שתים עשרה אורך, בשתים עשרה, רוחב: רבוע" (יחזקאל מג,טז). יכול שאינו אלא שתים עשרה, על שתים עשרה--כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו" (שם), מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח. וחוט של סקרה חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.
ג,ב היסוד היה מהלך על פני כל הצפון, ועל פני כל המערב; ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת. [ב] ובקרן מערבית דרומית, היו שם שני נקבין כמין שני חוטמין דקין--שהדמים ניתנין על יסוד מערבי, ועל יסוד דרומי, ויורדין בהן ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.
ג,ג ולמטה ברצפה באותה הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלה של שיש; וטבעת הייתה קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו. וכבש היה לדרומו של מזבח--שלושים ושתיים, על רוחב שש עשרה; ורבובה הייתה במערבו, ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף.
ג,ד אחד אבני הכבש, ואחד אבני המזבח--מבקעת בית כרם. וחופרין למטה מן הבתולה, ומביאין משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהן ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה. והפגימה, בכל דבר; נפגמה אחת מהן--היא פסולה, וכולן כשרות. ומלבנין אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג; וההיכל, פעם אחת בפסח. רבי אומר, כל ערב שבת היו מלבנין אותה במפה, מפני הדמים. לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל, שמא ייגע ויפסול: שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם; ואינו בדין, שיונף המקצר על המאריך.
ג,ה וטבעות היו לצפונו של מזבח, שישה סדרים של ארבע ארבע, ויש אומרין, ארבעה של שש שש--שעליהן שוחטין את הקודשים. ובית המטבחיים, היה לצפונו של מזבח; ועליו שמונה עמודין ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלושה סדרים על כל אחד ואחד, שבהן תולין ומפשיטין, ושולחנות של שיש שבין העמודים.
ג,ו הכיור היה בין האולם ולמזבח, ומשוך כלפי הדרום. בין האולם ולמזבח, עשרים ושתיים אמה. ושתים עשרה מעלות היו שם--רום מעלה חצי אמה, ושלחה אמה. אמה אמה ורובד שלוש, אמה אמה ורובד שלוש. העליונה, אמה אמה ורובד ארבע; רבי יהודה אומר, העליונה, אמה אמה ורובד חמש.
ג,ז פתחו של אולם--גובהו ארבעים אמה, ורוחבו עשרים אמה, וחמש מלתריות של מילה היו על גביו. התחתונה, עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה; שלמעלה ממנה, עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה; ושלמעלה ממנה, עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה; נמצאת העליונה שלושים אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת.
ג,ח וכלונסות של ארז היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם, כדי שלא יבעט. ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם, שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות שבחלונות, שנאמר "והעטרות, תהיה לחלם ולטובייה ולידעיה, ולחן, בן צפניה--לזיכרון, בהיכל ה'" (זכריה ו,יד). וגפן של זהב הייתה עומדת על פתחו של היכל, ומדולה על גבי כלונסות. כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגר, או אשכול--מביא ותולה בה. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מעשה היה, ונמנו עליה שלוש מאות כוהנים לפנותה.
ד,א פתחו של היכל--גובהו עשרים אמה, ורוחבו עשר אמות; וארבע דלתות היו לו--שתיים בפנים ושתיים בחוץ, שנאמר "ושתיים דלתות להיכל, ולקודש" (יחזקאל מא,כג). החיצונות, נפתחות לתוך הפתח לכסות עובייו של כותל; והפנימייות, נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות--שכל הבית טוח בזהב, חוץ מאחר הדלתות. רבי יהודה אומר, בתוך הפתח היו עומדות, וכמין ארצפמיטה היו נקפלות לאחוריהן--אלו שתי אמות ומחצה, ואלו שתי אמות ומחצה, חצי אמה מזוזה מכאן, וחצי אמה מזוזה מכאן: שנאמר "ושתיים דלתות, לדלתות: שתיים, מוסבות דלתות--שתיים לדלת אחת, ושתי דלתות לאחרת" (יחזקאל מא,כד).
ד,ב ושני פשפשין היו לו לשער הגדול--אחד בצפון, ואחד בדרום. שבדרום--לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: שנאמר "ויאמר אליי ה', השער הזה סגור יהיה . . ." (יחזקאל מד,ב). נטל את המפתח, ופתח את הפשפש; נכנס להתא, ומן התא להיכל; רבי יהודה אומר, בתוך עובייו של כותל היה מהלך, עד שנמצא עומד בין שני שערים, ופתח את החיצונות מבפנים, ואת הפנימייות מבחוץ.
ד,ג ושלושים ושמונה תאים היו שם--חמישה עשר בצפון, וחמישה עשר בדרום, ושמונה במערב. שבצפון ושבדרום--חמישה על גבי חמישה, וחמישה על גביהן; שבמערב--שלושה על גבי שלושה, ושניים על גביהן. ושלושה פתחים היה לכל אחד ואחד--אחד לתא מימין, ואחד לתא מהשמאל, ואחד לתא שעל גביו. ובקרן מזרחית צפונית, היו חמישה פתחים--אחד לתא מימין, ואחד לתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לפשפש, ואחד להיכל.
ד,ד התחתונה, חמש ורובד שש; האמצעית, שש ורובד שבע; והעליונה, שבע: שנאמר "היציע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית, שבע באמה רוחבה" (מלכים א ו,ו).
ד,ה ומסיבה הייתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולין לגגות התאים. היה עולה במסיבה, ופניו למערב; הלך על כל פני הצפון, עד שהוא מגיע למערב. הגיע למערב, הפך פניו לדרום; הלך את כל פני המערב, עד שהוא מגיע לדרום. הגיע לדרום, הפך פניו למזרח; היה מהלך בדרום, עד שהוא מגיע לפתחה של עלייה--שפתחה של עלייה, פתוח לדרום. ובפתחה של עלייה, היו שם שתי כלונסות של ארז, שבהן היו עולין לגגה של עלייה. ובראשיהן פסיפסין מבדיל בעלייה, בין קודש ובין קודש הקודשים. ולולין היו פתוחין בעלייה לבית קודש הקודשים, שבהן משלשלין את האומנין בתיבות, כדי שלא יזונו את עיניהם מבית קודש הקודשים.
ד,ו ההיכל מאה על מאה, על רום מאה: האוטם שש אמות, גובהו ארבעים אמה, אמה כיור, אמתיים בית דלפה, אמה תקרה, אמה מעזיבה, גובהה של עלייה ארבעים אמה, אמה כיור, אמתיים בית דלפה, אמה תקרה, ואמה מעזיבה, ושלוש אמות מעקה, ואמה כולה עורב; רבי יהודה אומר, לא היה כולה עורב עולה מן המידה, אלא ארבע אמות היה מעקה.
ד,ז מן המזרח למערב, מאה אמה: כותל האולם חמש, והאולם אחת עשרה, כותל ההיכל שש, ותוכו ארבעים אמה, ואמה טרקסין, ועשרים אמה בית קודשי הקודשים, כותל ההיכל שש, והתא שש, וכותל התא חמש. מן הצפון לדרום, שבעים אמה: כותל מסיבה חמש, והמסיבה שלוש, וכותל התא חמש, והתא שש, וכותל ההיכל שש, ותוכו עשרים אמה, כותל ההיכל שש, והתא שש, וכותל התא חמש, ובית הורדת המים שלוש אמות, והכותל חמש אמות. והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון, וחמש עשרה אמה מן הדרום; והוא היה נקרא בית החילפות, ששם גונזין את הסכינין. וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו, דומה לארי: שנאמר "הוי אריאל אריאל, קרית חנה דויד" (ישעיהו כט,א)--מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו, אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו.
ד,ח [ה,א] כל העזרה הייתה אורך מאה ושמונים ושבע, על רוחב מאה ושלושים וחמש. מן המזרח למערב, מאה ושמונים ושבע: מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה, מקום דריסת רגלי הכוהנים אחת עשרה אמה, והמזבח שלושים ושתיים, ובין האולם ולמזבח עשרים ושתיים אמה, וההיכל מאה אמה, ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת. [ה,ב] מן הצפון לדרום, מאה ושלושים וחמש: הכבש והמזבח שישים ושתיים, מן המזבח לטבעות שמונה אמות, מקום הטבעות עשרים וארבע, מן הטבעות לשולחנות ארבע, מן השולחנות לננסין ארבע, מן הננסין לכותל העזרה שמונה אמות, והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסין. [ה,ג] שש לשכות היו בעזרה--שלוש בצפון, ושלוש בדרום: שבדרום--לשכת המלח, לשכת הפרווה, ולשכת המדיחין. לשכת המלח, שם היו נותנין מלח לקרבן. לשכת הפרווה--שם היו מולחין עורות הקודשים, ועל גגה היה בית טבילה לכוהן גדול ביום הכיפורים. לשכת המדיחין--שם היו מדיחין קרבי קודשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרווה. [ה,ד] שבצפון--לשכת העץ, ולשכת הגזית, ולשכת הגולה. לשכת העץ--אמר רבי אליעזר בן יעקוב, שכחתי מה הייתה משמשת; אבא שאול אומר, לשכת כוהן גדול הייתה אחר שתיהן, וגג שלושתן שווה. לשכת הגולה--שם היה בור הגולה, והגלגל נתון עליו, ומשם מספקין מים לכל העזרה. לשכת הגזית--שם הייתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת, ודנה את הכהונה: שכל כוהן שנמצא בו פסול--לובש שחורים ומתעטף שחורים, ויוצא והולך לו; ושלא נמצא בו פסול--לובש לבנים ומתעטף לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים. ויום טוב היו עושין, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון; וכך היו אומרין, ברוך המקום ברוך הוא, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון.